?!?!?!מה אנשים יפים
כתבתי משהו, ווואלה אין לי מושג
....אם זה סיפור קצר או שיר
...שכל אחד יקח את זה איך שבא לו
אני חייבת להודות
שזאת היתה הסטלה הכי דכאונית
....שהייתה לי אז תסלחו לי מראש
....מקווה שתהנו
עלמולינה
אין לי כח יותר
אין לי כח לכאוב
אין לי כח לצעוק
אין לי כח לבכות
נמאס לי מהתסכול המתמשך מהבכי שכל פעם חוזר
אין כח יותר להתאכזב להיפגע
כואב לי כבר לחשוב על ימים אחרים
על ימים שהיו שונים
..הם כל כך רחוקים שכבר לא נראים אמיתיים
...מסתכלת על החיים שלי מסתכלת על עצמי ונגעלת
אני שונאת את הדמות שאני רואה במראה..
אני נחנקת, נחנקת מהדמעות
...נחנקת מההרגשה שלא עוזבת אותי
..שוב פעם שוקעת למחשבות שוקעת בתוך הדמעות
לוקחת נשימה שואפת בחוזקה
שומעת את המיים שומעת את הבועות
העניים נאדמות המבט מזוגג ואני מתערפלת נעלמת נרגעת שוקעת מחייכת גם אם לא
באמת
צוחקת גם אם לא באמת
לרגע הכל נעלם,הכאב,הדמעות והתיסכול
נשאר רק אני ומי שמסביבי
הכל נשכח הכל נסלח
זה כבר לא מציק וזה כבר לא מעיק
....מרגישה חופשייה מרגישה חדשה
...יודעת שזה בריחה ושמחה
כי אתה ואני וכולנו ביחד
