לילה אחד הלכתי לי בכיף בדרכי הביתה עם מקלט רדיו ענק על כתפי הימנית, מה שכנראה
הפריע מאוד לשכנים, כי הספקתי כבר לקבל בראש כמה וכמה מצרכים ביניהם נעלי
עקב, קרטון חלב, בורקס בשר ואף כלב פינצ'ר. הרי מאיפה אני אמור לדעת שאסור
.לנגן מוזיקה ב3- בלילה? הופ, סטיתי מהנושא
בכל אופן, התקרבתי לבית שלי, ובדיוק כשעמדתי להכנס ללובי וסגרתי את המערכת
כי אחרי הכל לא יפה להרעיש במקום סגור - שמעתי רחש בשיחים. זה לא היה סתם
.רחש, אלא רחש חשוד. חשוד מאוד
בלי לחשוב פעמיים, שלפתי את גליל נייר הטואלט כי לא פעם ולא פעמיים מצאתי שם
עובר אורח תמים שנתקע ללא אמצעי ניגוב, בשיחים- שמלבד פרחי ציפור גן העדן
.שיכולים לעשות לא נעים בשרירים הטבעתיים - נראים כמו מקום מושלם לפריקת עול החיים
.כאמור, שלפתי את הגליל האחרון שהיה לי, כי כה גדולה היא ההקרבה שלי למען הזולת
התקרבתי לשם ושמתי לב שההמולה אשר בוקעת מן השיחים אינה מאופיינת בגניחות
.של קושי והתאמצות, אלא בקולות של מאבק ואנקות שווא
SOS ישר שלפתי את מכשיר הטרנזיסטור שלי ושידרתי בכל התדרים שהכרתי את אות המצוקה
למרות שאין לי מושג קלוש מה זה אומר. נשמע מתאים. בכל אופן, לאחר שעשיתי
את זה, אמרתי לעצמי: "מוטי, אתה יכול לעשות את זה", וזינקתי לשיחים בלי לדעת
.מה מצפה לי. ואכן נורא היה מה שציפה לי שם
שפשפתי את עיני ללא הרף אך שום דבר לא יכול היה להסיט אותי מלחשוב על זה. צבטתי
עצמי שוב ושוב כרוצה להתעורר מחלום, אך ללא הועיל. מה שניצב לפני היה בעצם
ככה: בחור מבוגר, נראה לי מעט אחרי הצבא, מחזיק בשערה של בחורה בערך בגיל
שלי. לא יודע למה זה נראה לי כ"כ נורא בהתחלה, הרי זה מצב בסיסי מאוד שמלמדים
"איך להשתלט עליו בקורס תכנות בסביבת אינטרנט למתחילים, ואחרי מספר "שוטים
של וודקה אבסולוט כבר לא נראה לי מסובך כמו קודם, הרי אני עברתי קורס תכנות
בסביבת אינטרנט למתחילים - מכאן, כל הכלים לטיפול בבחורים סוררים ובנות ישראל
שמתלבשות לא כדת משה וישראל. חפנתי את הבחור בשערו, אף ע"פ שידעתי כי הוא
חזק ממני עשרות מונים, ומשכתי בחוזקה כעגלון המפציר בסוסיו לבלום. הבחור הרפה
מבת הישראל, שנודע לי כי שמה הוא בעצם גולדה והיא אחת מחטופי תימן. הבחור
השרירי והמסוקס שם לב שמי שמחזיק בבלוריתו השחורה והמתולתלת הוא אינו אחר
,מאשר ילד שקטן ממנו בחמש שנים לפחות החליט להחטיף לי כהוגן, אבל אני לא פראייר
וחילקתי לו בעיטה עם קצה הנעל שלי למקום שבו השמש לא זורחת. הוא החל להתפתל
,מכאבים, ואז כשהחל להתאושש נחתה עליו מכה הגונה ע"י משהו גדול ושחור מגומי
וזה לא היה כושי גדול שבא גם הוא לפרוק את יצריו בשיחים- אלא נבוט משטרתי
טיפוסי, שהיה שייך, מן הסתם, לשוטר שהגיע בגלל קריאותיי בקשר. מסתבר שקלעתי
,בדיוק לתדר של רדיו ברסלב, שהוא הרדיו שאליו מאזינים כל השוטרים. השוטר
שנודע לי ששמו הוא אמזלג, לפת את ידיו סביב צווארו של הבחור ומשך אותו כלפי
מעלה. לא צפיתי בשאר המתרחש ואפילו לא הוזמנתי לתת עדות במשטרה בגלל שהייתי
עסוק עם גולדה והם לא רצו להפריע לי. גולדה, מסתבר הייתה אסירת תודה על מה
שהלך שם, ויום אחרי זה התחתנו ונולדו לנו 2 ילדים חמודים ואחד כושי
.מסתבר שכן היה בשיחים כושי. מאז אנחנו חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה
:אפילוג
אני לא יודע כמה שנים חלפו מאותו לילה. מה שאני כן יודע, שסיגרים עם שוקולד
זה די טעים, טעים בצורה מחשידה. בכל אופן, כמה שלא ניסיתי, לא יכלתי לשכוח
את הדבר השחור ההוא שהלם בראש הבחור. אני חושב שראיתי את זה קודם, אך לא מצליח
.להזכר איפה. מה שבטוח, משקפי רוח. ותו לא
