01.06.2004
ממסעו של אדם............זה התחיל כעוד יום מבוזבז, יום עייף כזה אתם יודעים
מהמיטה,למטבח,למרפסת לבאנג, שוב למיטה, טלוויזיה, מפרסת באנג
לעוד מנציס, בקיצור יום עייף, ופתאום תוך כדי צלילה עמוקה , דרך
המימדים האפלים של העשן הסמיך שמחלחל אט,אט במוחי נשמע צליל שלא
קשור , ואני מכיר טוב את הצלילות שלי וזה לא היה צליל קשור, פתחתי
את עניי וראיתי את הפלאפון רוקד מול עניי , לא, לא אכלתי סרטים
על זה שהוא זז , אבל זה מה שקרה , ככה רקד לו והפסיק , רקד והספיק
,והאור הכחול המעצבן שלו גם הבהב בטרוף , תפסתי את המכשיר המעצבן
וראיתי על המסך שם מוזר מרוח עליו "ה ד ב י ב ו ן " ישר העליתי
חיוך רחב על פניי ועניתי "מה דביבון" והוא כהרגלו לא נשאר חייב,
ואמר "מה סטלן" ותוך כדי שיחה מרתקת ומלאת מחמאות הוחלט שאם האוטו
שלי יחזור היום מהמוסך נוסעים לצפון, בן כל השיחה וההילולה נותר
רק הרבה, הרבה מוזיקה , כל אחד תרם את
חלקו לערמת הדיסקים המשובחת שהייתה לנו שם , מהמלך זוהר , עד מאיר
אריאל , לאהוד בנאי, שרון רוטר, פסכודאלי ,אנאלי ועוד יפים ויפות
.(למיניהם) ורק בשביל הפרוטוקול בלי דיסק צרוב אחד
בעודנו נוסעים נסיעה קלילה לכיוון צפון מפזזים לנו מאיר אריאל, והים
משתקף לצידנו , והמלח ניסע באוויר , והכול כן הכול נתן מין תחושה
כזו מוכרת , נעימה , מלאה צמרמורות , מין סוטול לא ברור, שהחיוך
נשפך לך בלי סיבה על הפנים, כן התחושה של החופש , "פרידם" אך אך
.חופש , חופש סוף
אחרי נסיעה של שעתיים הגענו לנצרת עלית, אל היצור האבדון, המכונה
על פי חבריו ושונאיו "החיידק", נכנסנו למשכן "הטבון" הלוהט, כמו
תמיד המוזיקה הפסיכודאלית פעלה שם בשיאה , כמו בעיצומה של מסיבה
מטורפת , מיד קבל את פנינו "החיידק" ומיד גם הציע את שרותיי הפיצה
שלו,סירבנו בנימוס תוך כדי הבערה שבקשת הפיצה תגיע אבל יותר מאוחר,אחרי
זמן מה של חוסר מעש ובצפייה שה"חיידק" יסיים לעבוד , אחיכם היקר
החל להשתעמם קלות אז החלטתי לתפוס פיקוד על מערכת ההגברה , ותפעול
ניהול המוזיקה לערב זה, מה שכמובן תרם לחיפוף מזורז של מגוון הלקוחות
הננסיים ששכנו שם , אחרי קיפול מזורז של הטבון הלוהט נסענו לדירת
הרווקים של ה"חיידק" אולי היא נקראת דירת רווקים , אבל תאמת היא
נועדה לדבר אחר , בוא נגדיר אותה "דירת ישבות" כי תאמינו לי זיונים
לא התקיימו שם, טוב אז אנחנו בדירה, ה"חיידק" ה"דביבון" וה"סטלן" שזה אני
ועוד שתי חברים של ה"חיידק" שפגשתי אותם בעבר בכל מיני ישבות ועד
חשובות , ואז ה"חיידק" פינק אותנו ב"שוקולד" ואז המוח התחיל לעבוד
,במצבו התקין , אחרי שעות של נהיגה , שבה אתה צריך להיות מרוכז
סוף , סוף קצת שקט,בלי קול הקולות המציקים שרצים לך בראש ומנסים
,בכוחם הזדוני לשלוט במעשך ברגשותך,ובלי כל הסביב הראש, העצבני
המתוח,בלי כל הלחץ המתסכל של העולם, ומתוך עולם מלא צחוק,שכרון
חושים והתעופפות למקומות רחוקים וקצת פוקר מוזר כזה ,העברנו לילה
.מטורף אבל קסום
שוב הצליל המעצבן הזה , נו מה הוא רוצה לשגע אותי , פותח את עניי
ושוב המכשיר הכחול הזה רוקד לי מול הפנים , מה רוצים ממני בשעה
כזו , במבט עייף לפלאפון נראה השם ה"פילוסוף" , ה"פילוסוף" נשמע
ערני כאילו שעת צהריים רגילה , "פילוסוף" "מה השעה" שאלתי בקול
מנומס כדי לא להישמע כאילו שאני הולך להרוג אותו" השעה 6 וחצי"
ענה ועדיין האדרנלין דיבר בקולו, ואז הגאון ניזכר להגיד לנו שאם
אנחנו נוסעים שבוע הבא לצפון שנגיד לו כדי שהיו יוכל להתארגן בעבודה
גם לבוא,ואז עניתי בקול שפוך של "פילוסוף" בוקר טוב תתעורר כאילו
דה!!!! "אנחנו כבר בצפון", נימת האדרנלין בקולו של ה"פילוסוף" ירדה
קלות, אך עדיין נשמעה מהירה למדי לבוקר זה , אחרי ניתוק השיחה,
.פניתי חזרה לשינה ערבה
הבוקר\צהריים לא אחרו לבוא אחרי שינה מתוקה ביותר , ה"דביבון" ואני
קמנו אם מנת אדרנלין מטורפת , ועם רעב עוד יותר מטורף , ועכשיו
פינתי העצה: אי אפשר לברוח מהמנצס, לא אכלת אתמול בלילה , אל תדאג
,אתה תקום עוד יותר רעב בבוקר, בזמן התארגנות בוקר איטית למדי
משולבת בשירה וניגון על הגיטרה , עלינו לאוטו. עלינו לאוטו ואך
שאהוד בנאי אומר "הייתה לנו מטרה משותפת" יצאנו, "הדביבון", ואני
,"בחיפוש אחרי הבשר האבוד , ושם בפאתי נצרת עלית , התגלה לו שם ה"קניון
אט, אט מפלסים אנחנו דרכנו בתוך החנייה הצפופה , ומשם הסתננות זריזה
דרך המאבטח ובין ים האנשים המוזרים וים סכיניהם בדמוי עיניים החודרות
עמוק לתוך המוח המעורפל , שאט , אט חוזר למקומו, ובין כל ההמולה
שם היא עמדה, כן יפה מתמיד, מפזזת, מסתובבת, נוטפת, לא שמנה
מידי ולא רזה , פשוט שם יפה מתמיד, ואני כמהופנט ממשיך להסתכל בגוש
הבשר היפיפה המסתובב לו באיטיות מגרה על גלגל השווארמה, עד שהמוכר
הציע לנו את שרותיו, הארוחה הייתה נפלאה, ודי במחיר מצחיק לשאר
."ארצנו ה"עשקנית
אחרי המבצע המייגע של חיפוש בשר בוקר, ואחרי טריפה המשכנו למעוז
חפצנו , משם החלטנו לנסוע לקיבוץ שנקרא מעגן שם ישבו מיטב סטלני
ישראל, ובניהם מחבריי הטובים ה"עייף" וה"דרדסטלה", בעלייה מהירה
ל "בימבה" המתוקה שלי התחלנו בדרך , לא לפני שאנחנו נפרדים מה "חיידק" חברנו
.ומודים לו על הכנסת האורחים החמימה
הדרך למעגן הייתה יפיפייה, בנסיעה איטית שלצידנו מלווה אותנו הכינרת
השלווה , ושוב אותו תחושת חופש אין סופית , ואתה מנסה להבין איך
בארץ כל כך קטנה יש כך הרבה חלקים שונים , צד אחד רועש, עצבני,
מזוהם , יבש והצד השני, ירוק , מתוק, אנשים שלווים , ריח החופש
שניסע באוויר בכל פינה וכאן נוצרת הבעיה העיקרית בנושא, שמאטים
האנשים בשני הצדדים שיודעים מה באמת קורה בצד השני, כל אחד חי בבועה
שלו , בלי יכולת אכפתית לשנות את המקום הזה ליותר טוב.
,קיבוץ מעגן הוא קיבוץ קטן הנמצא בפאתי הכנרת ממש צמוד לצומת צמח
אחרי הסתבכות קלילה בדרכנו , וביקור קטן במצפה "עדי" למי שלא יודע
בוש לו,זה מצפה שהוקם לזכר שלושת החטופים על גבול הצפון , זה מצפה
מדהים שהוקם בחלק העליון של טבריה (עיר הולדתו של עדי) משם אפשר
לראות את כל טבריה העתיקה והיפה , ואיתה הכנרת הכחולה פרוסים על
.אלפי דונמים בשילוב של בתים וירוק כאחד, מה שבחיים לא תמצא במרכז הרועש
אחרי סיבוב קצר בקיבוץ הגענו אל ביתו של ה"דרדסטלה" בפתח קיבל את
,פנינו ה"עייף" לבוש מכנס ירוק צבעי קרוע למחצה, חולצה מכופתרת
,משקפי שמש עגולות קטנות , וכובע של בוקרים הטיל צל על פניו שחורות
או כמו תמיד החזיק בידו את הסגריה הלאומית של ועד הקיבוצניקים הבן
לאומי "נובלס", אחרי חיבוקים פלוס נשיקות נכנסנו לביתו של "דרדסטלה"
ומיד שם נפתח לכבודנו שולחן רחב ידיים מכל טוב , שהמטעמים היקרים
היו "שוקולד" ו"ירוק", אחרי "ישבת התעצות" חשובה שכל המי ומו דנו
"בכובד ראש (כל אחד הגיע לפחות ל 5-4 ראש כל אחד) ה"דביבון" "דרדסטלה
ואני עבדכם הנאמן קפצנו לבדוק את הים מקרוב , בזמן הליכה מפרכת
ביותר , שנערכה קרוב ל...........6-5 דקות, שלדעתי היו טיפה יותר
מידי , הגענו לפאב של אחד "הקרחניסטים" הגדולים שיצא לי להכיר שמו
היה "ג'וקר". במקור "ג'וקר" היה דיי.גיי במסיבות טראנס, הייתי
בכמה הופעות שלו והוא פיצוץ, הפאב של "ג'וקר" היה ממוקם עם הכנרת
ועם שולחנות קטנים כאלה , ושטיחים שטיפה מזכיר את סיני. וכמובן כמה
שולחנות הפונים לים ומראים את ההרים באופק הנושקים מצד אחד לכנרת
הכחולה ומצדה השני לשקיעה המסוגננת באלפי צבעים , מכתום , סגול
.כחול , שחור , טורקיז , בקיצור טרוף L.S.D בתמונת נוף אחת מדהימה
וכמובן כמו בכל מקום שבו רגלנו דרכה קיבלו את פנינו שוב בחמימות
והציעו לנו מגוון הצעות מפתות , שם ישבנו על הסלעים הגדולים הנושקים
לכנרת ה"דביבון" "דרדסטלה" וכמובן אני. "ג'וקר" מידי פעם
הצטרף , ובידנו טילון ענקי של "שוקולד" וטעם החופש ניסע שוב אל על
, והכול התחבר לאחד, המציאות, הדמיון, השקיעה, שלל הצבעים, הרוח
החמה שצמררה את גופנו , שם בתוך האשליה הזאת ה"דביבון" ואני הבנו
שגן עדן זה שמקומנו כאן (אפילו אם זה לעוד יום קצר) כמובן שמארחנו
.שמחו על החלטתנו להישאר
הערב עבר שקט למדי ישבנו על הדשא , ניגנו שרנו , שרפנו את הזמן בחוסר
מעש , נתנו לשלוות נפשנו לפרוש כנפיים ולהרגיע את המתח והלחץ שהבנו
.איתנו מהעיר הגדולה
אחרי ארוחת הערב וטיול קצר של ה"דביבון" ושלי על הכנרת , שהיה באמת
טיול מדהים , בתוך מופע הצבעים הזה שהלך ודעך לתוך חשכת הלילה שהסתננה
אט אט ורק צילו של הירח המשכר נשפך לו על המים האיר את דרכנו חזרה
."לחדר של "דרדסטלה
את שער הלילה העברנו "בריילקס" כל אחד הביא ממטעמי הטבע וישבנו ושרפנו
.את הלילה בעפיפות עשן מתוק הלווה אותנו למקומות רחוקים
אור בוקר התחיל להציץ לתוך החדר של "דרדסטלה" פקחתי את עניי והרגשתי
מין אכזבה בתוכי, ידעתי שהטיול הזה עומד להגיע על קיצו, ושאלה
התחילה להדהד בראשי ולהציק "האם יש קץ לחופש?" אחרי שאתה פוגש אנשים
שחיים את החופש ,שיוצרים את החופש ,אתה רוצה להיות אחד מהם ,להישאר
.שם לנצח, להיות חלק מזה
בשארית כחותנו , נפרדנו לשלום מידידנו היקרים ,בזמן הנסיעה המלאה
מחשבות (ואהוד בנאי) הדמיון גרם לי להרגיש כמו אסיר החוזר לכלא מין
החופש, ככול שהנסיעה התקדמה הרגשתי את קירות המרכז מוחצים אותי
,וסוגרים אותי עוד ועוד. מין תחושה כזו שאתה נכנס לדרך שאין בה מוצא
..........אבל אין לך בררה
פעם סופר בשם האנטר ס. תומסון שהיה שכתב בשנות ה 60-50 את הספר
המעולה "פחד ותיעוב בלאס וגאס" קרא למסע כזה "מסע שלוח רסן למציאת החלום האמריקאי
אולי לא מצאנו את החלום האמריקאי, אולי בכלל לא הבנו אותו, אבל
ידענו שלטיול הזה אין סוף כמו שלעולם לא הייתה לו התחלה , ואין
גבולות שמונעים מאיתנו להמשיך בדרכנו (חוץ מהרצון עצמו), וידענו
שכל פעם שהקול הזה שנקרא חופש יהדהד בתוכנו ידענו שיש לנו
.לאן לפנות... וזה לא רחוק כל כך
פיטמה סגולה
