 |
|
|
"ידוע לכל הגוים שחייטי ישראל מחזירים אחר הקנבוס"
|
תוכן
הקדמה - קנבוס מריחואנה במקורות חז"ל אחריות כספית ברשיון למכירת חשיש חל על כל הקהילה היהודית פטור מתשלום דמי רשיון המונופול של מכירת חשיש על עיירת צפרו הענייה חובת תשלום דמי רשיון על הסוחרים אפילו כשעסקם התמוטט דיני שכנים שלא רוצים בית מסחר לחשיש ליד ביתם על מי נופל אחריות אחרי שהכובש הצרפתי שרף את כל החשיש של בעלי רשיון למכירת חשיש לקט מתוך 723 מקורות חז"ל הדנים על הקנבוס מריחואנה הקדמה - קנבוס מריחואנה במקורות חז"ל צמח הקנבוס שימש את כל האנושות מאז ראשית ההיסטוריה. כמו כן היהודים שימשו בו מראשיתה. הדיונים הראשונים על צמח הקנבוס מופיע בספרות המשנה שדנים על הלכות כלאים. גידול צמח הקנבוס מתחת לגפנים מהווה איסור כלאים חמורה האסורה מן התורה. בכלאי בגדים אסור ללבוש בגד שיש בתוכו צמר ופשתים ביחד. לאורך אלפי שנים היהודים חיזרו אחרי חוטי קנבוס שישמש במקומו של הפשטן בתוך בגדי צמר. הם השתמשו בחוטי קנבוס עד לאידן .המודרני שהביא סיבים חדשים שאפשר תפירה אתם במקום קנבוס .בתקופה של כשלש מאות שנה היהודים קבלו רשיוני מונופול מקומי למכור חשיש להלן תמצאו דיון ארוך מתוך ספרי השאלות ותשובות של חכמי מרוקו שדנו בשאלות שהתעוררו במהלך השנים. בכל התשובות מן הרב רבי שאול ישועה בשנת התק"מ 1780 ועד לשנת תרס"ב 1912 לא היה שום הטפת מוסר על הדחת הנוער לשימוש בחשיש. הדיון הוא אך ורק לעניינים כספים ועסקיים וכן .צריך להיות כל דיון ציבורי על השימוש במוצרי קנבוס :תחומי הדיונים מאד מגווונים וכוללים משתמשים בקנבוס בנר של שבת בין בפתילה ובין בשמן קנבוס אסור להחליף פשטן של בגדי קודש בחוט קנבוס - מנחות פרק ט רב פפא מעיד שקברו מתים בתכריכים של קנבוס - מועד קטן דף כז איסור כלאי הכרם שאסור לגדל קנבוס מתחת לגפנים חייטים יהודים תמיד חיזרו בכל מיני כפרים נידחים בכדי לקנות מהם חוטי קנבוס לתפור בהם. וזה כדי שלא יעברו על איסור כלאי הבגדים (שו"ת הרא"ש (כלל ב סימן ז ועוד הרבה במורוקו המלך הנפיק רשיון מונופול מקומי ליהודים למכור חשיש - ראה באריכות טומאה וטהרה בבגדים הקנבוס היה כל כך מפורסם שרש"י אומר לך שהאזוב (שאנשים לא ידעו איך הוא נראה) דומה לקנבוס. זאת אומרת שהקנבוס בעל העלים הרחבים היה מאד מוכר לחז"ל (שבת קט) בצדרויי היה מילה מיוחד לסוחרי בגדי קנבוס - בבא מציעא נא התירו לאכול גם שמן קנבוס וגם הגרעינים של הפסולת אפילו שיש בהם תולעים מרוסקים - שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כו גם בפסח התירו לאכול שמן קנבוס אפילו שהוא דומה לאיסור קטניות (שו"ת (מהרש"ם חלק א סימן קפג הרב א"י קוק פסק שכלי עשוי מחוטי קנבוס אוסר מים משום מים שאובים למקווה - שו"ת דעת כהן עניני יו"ד סימן צט רבי אברהם יצחק הכהן קוק מדבר על הדלקת נרות של שבת בשמן קנבוס אורח משפט או"ח סימן קיב הציעו שבחורי ישיבה יכולים ללבוש טלית קטן (ציצית) עשוי מבגד קנבוס (שו"ת אגרות משה חלק או"ח ה סימן כ) אחריות כספית ברשיון למכירת חשיש חל על כל הקהילה היהודית יהודי בשם ר' יוסף צבע מכר רשיון מונופול למכירת טבאק וחשיש לר' יששכר בן גזלאן המכונה בן עדאדא בשנת התק"מ 1780. זה היה תקופתו של מוחמד .בן עבדאלה, שמלך מ1757 ועד 1790 משום כמה סיבות העסק לא צלח והגיעו לבית הדין לפני רב העיר רבי שאול ישועה אביטבול מצפרו. הרשויות דרשו את מלוא מחיר המונופול. ר' יששכר ,עשה הסכמה אם הקהילות שהיו באיזור המונופול, ולכן הם היו שותפים לעסק שכל אחד ישלם סכום כנגד מה שקנה אשתקד. אבל היה עדיין חסר סכום. זאת אומרת שהעסק כבר היה נכשל עוד בימי ר' יוסף צבע. כדי שיסגרו את הפער .בין הכסף המצוי וזאת של הרצוי החליתו לגבות מכל קהילה תוספת מה אנשי הכפר צפרו בקשו שהרב רבי שאול ישועה יפסוק להם פטור מהתשלום. זה בגלל שהם עיר קטן והמלך צוה למושלים הקטנים שאותו כפר מחמת קטנו ותושביו היהודים היו עניים שהיהיו תמיד פטורים מתשלומי מיסים חוץ מסכום .פעוט למלך כל שנה. וכן פסק שהם פטורים שו"ת אבני שיש חלק א' סימן כג - פרוייקט השו"ת רבי שאול ישועה אביטבול נולד בצפרו שבמרוקו בשנת ה"א תצ"ט 1739 ונפטר בכ"ט אלול ה"א תקס"ה 1809. בגיל י"ח נתמנה לרב העיר בצפרו ושימש בתפקיד זה כ-49 שנה. בגלל גדלותו בתורה ובהלכה נהרו אליו שאלות מכל הארץ ומתוכן אספו נכדיו חלק והדפיסו בשם אבני שיש (ב' כרכים על כל השו"ע). הוא חיבר גם על הלכות ומנהגי טריפות בספר אבני קודש, ופירושים וחידושים על התנ"ך ועל הש"ס מודפסים באבני שיש חלק ב'. ר' שאול ייסד בית מדרש לרבנים, ומהמצטיינים שבהם מינה לרבנים ודיינים שפסקו והורו משפט במרוקו. הוא דאג למשכורתו הדלה של המורה והשתדל להגדיל את הכנסתם, ואפילו הסתכסך עם פרנסי הקהילה על שלא הגדילו את משכורתם של המורים, ותמך בשביתתם שהיתה בשנת ה"א תקמ"ג 1783 עד שפרנסי הקהילה קבלו את .תנאיהם, ומאבקם הוכתר בהצלחה פטור מתשלום דמי רשיון המונופול של מכירת חשיש על עיירת צפרו הענייה המלך מסלאמה אבן מוחמאד מכר רשיון מונופול מקומי לסחור בחשיש וטבאק לבני .הקהילה היהודי. היהודים היו נוהגים למכור את הזכות לסוחרים יהודים לקראת שנת 1799 (התק"ס) בית הדין נזקק לעניין שהקהילה מכרו מונופול של חשיש לה"ר שלמה עטייא בר יונה וה"ר אברהם ביטון וה"ר ראובן אנזאר וה"ר אלעזר פאריינטי. באותו התקופה השוק של חשיש נפרצה וכל אדם היה מוכר חשיש. מכיון שאפשר בקלות לגדל קנבוס ולייצר ממנו חשיש בקרקע של מרוקו רוב האנשים כולל היהודים היו קונים את החשיש במחיר הרבה יותר זול ממקור .לא מוסמך. לכן הנטבעים הפסידו את רוב כספם כשהעסק התחיל לצלוע הם ניגשו לרבני העיר. הרבנים פסקו להם בהעדר החוזה הכתובה שעליהם לשלם את כל הכסף שיש ברשותם. וגם פסקו שיאספו את שאר .הכסף מן הקהילה היהודית שמכרו להם את הרשיון לאחר זמן מה באו פקידי המלך ותפסו את בני הקהילה כולל אלמנות, יתומים .וכן זקנים ותלמידי חכמים להכריח אותם לשלם על הרשיון שהמלך מכר לקהילה אז התעוררה צעקה גדולה ובני הקהילה היהודית טבעו את קבוצת הסוחרים לפני .אותם הדיינים שכבר פסקו הלכה שעל הקהילה לשלם הפעם ישבו הדיינים בהרכב מלא ובכובד ראש גדול. באו עדים והעידו שהסוחרים הרוויחו ללא ספק מספיק כסף במחירת החשיש לכסות את החוב. וגם הביאו את החוזה בין הקהל והסוחרים. בית הדין מצאו כתוב בתוכו שמכרו להם הקהל ."כל כח וזכות שבידם" זאת אומרת שמכרו כל הזכויות וכן אתם החובות .שהייתה ברשותם הפעם הדיינים פסקו בפסק הלכה מדויקת שהנתבעים יכולים לשמור מה שהספיקו לגבות מן הקהילה היהודית. את שאר הכסף הנתבעים צריכים לשלם. בית הדין .גם שלח שמאי כדי להעריך את ערך הנדל"ן של הנטבעים כדי לכסות את החוב בית הדין אמרו שאף על פי שהעסק התמוטט בידם הוא לא התמוטט לגמרי. ושאכן אין מוכרים אחרים באזור. לכן מזלם הרע גרם להתמוטטות העסק ו"נסתחפה שדה שלהם" ועליהם ויורשיהם לשלם. הם גם כתבו שהפסק שהוציאו לפניכן היה רק .לימוד תורת תיאורטי בית הדין שלחו שאלה לרב רבי שאול ישועה אביטבול לאשר את פסק הדין של .בית הדין. הרב אביטבול אכן אישר את צדקת הפסק השני שו"ת אבני שיש חלק א סימן צו חובת תשלום דמי רשיון על הסוחרים אפילו כשעסקם התמוטט בעיר מכנאס, שלום אדהאן ושות' קנו רשיון למונופול אזורי של טבאק וחשיש מן המלך. מתוך האזור הם מכרו תת-אזורים לר יוסף עטייא ושות'. ראשי רשויות אכיפת החוק סרבו לאכוף את חוקי רשיון המונופול של חשיש וגרמו להפקרת השוק. לכן העסק של ר' יוסף עטייא נכשל ולא פרע את חובו לר' שלום אדהאן. רבי רפאל ברדוגו דן בדין אם ר' יוסף עטייא חייב לשלם על קניתו של המונופול של תת-האזורים? בעצם הדין כולם מסכימים שר' יוסף עטייא פטור מלשלם על רשיונו של העסק שנכשל. אבל יש מחלוקת על סיבת הפטור. מביאים ראיות מתוך ספרי ראשונים של רבי שלמה בן אדרת )רשב"א( רבי יצחק בר ששת פרפת (ריב"ש( רבי מנחם עזריה מפאנו )ורמ"ע מפאנו(. פלפלו בנושא האם מכירת רשיון מונופול נחשב .למכר או שמא הוא נופל תחת דיני חכירה בנוסף מצאו שהיה כתוב בתוך החוזה "שקבל על עצמו הר' שלום אדהאן אחריות כל עורר וטוען וכו' בני ברית ושאינם בני ברית כראוי ולהעמיד המקח בידם" הכוונה של המלים "ולהעמיד המקח בידם" הוא להעמיד את העסק בידם שלא יתקיים שום אדם או עסק באותו העיר שמוכר אותו הסחורה של חשיש. עצם המכר/חכר הוא רשיון מונופול בלעדי. ברגע שכל אדם יכול לפתוח עסק של .מכירת חשיש אין שום ערך לרשיון מונופול בלעדי שו"ת משפטים ישרים חלק א סימן תלה משפטים ישרים רבי רפאל בן מרדכי ברדוגו נולד בשנת ה"א תק"ז (1747) ונפטר בתשרי ה"א תקפ"ב (1821) בעיר מכנאס שבמרוקו, ושם כיהן ברבנות ונחשב בתקופתו מגדולי הפוסקים שבמרוקו. ר' רפאל שימש גם במנהיגות הקהילה, תיקן תקנות .וחיבר ספרים בתחומים שונים ביהדות, חלקם בדפוס וחלקם עדיין בכתב יד בספרו שו"ת משפטים ישרים, שנדפס דווקא בקראקא שבפולין ,ה"א תרנ"א -1891 .חומר רב על פסיקת ההלכה במרוקו דיני שכנים שלא רוצים בית מסחר לחשיש ליד ביתם .בדור שאחרי רבי רפאל ברדוגו כיהן הרב יעקב בן יקותיאל בירדוגו במכנאס גם הוא נזקק לשאלות הלכתיות הנוגעות לעסק החשיש שמכרו ברשיון מונופול .מן המלך מסעוד בן חיים קנה עליות שבחצר מוסא בן לחדיב. ר' מסעוד גם שכר בית מבתי אותו החצר והוכרו מעשיו שדעתו לדור בתוך הבית ולעשות מלאכתו בעליות שקנה. מלאכתו של ר' מסעוד הוא מחירת טבאק וחשיש. כוונתו היה להשתמש .בעליות כבתי מלאכה ומחסנים לאצור בהם טאבאק וחשיש עמדו בעלי הבתים שגרו מתחת לעליות ותבעוהו לדין בגלל שהוא רוצה לאחסן סחורתו בעליות שעל גבי בתיהן. הם טענו שזה משחית את כותלי תקרת הבתים מחיטוט העכברים המצויים הרבה במקום אוצרות של חטים וכדומה ובמיוחד בתוך אוצרות טאבאק וחשיש. גם כל בעלי הבתים מתחת לעליות טענו שאינו יכול לעשות שום בית או עליה בחצר למחסן של טאבאק וחשיש בגלל הריח הנודף ממנו שמזיק לתנוקות. וגם לאנשים מבוגרים שאינם רגילין בו. ובפרט בזמן .שמערבבים את החשיש והטבאק ביחד ועוד טענו בעלי הבתים שמתחת לעליות שידוע שכל מקום אחר שיש שם מחסן לסחורה הזה מבקרים בו הרבה גוים תמיד שבאים לקנות מסחורה הזו. בנוסף .לריבוי הנכנסים והיוצאים לחצירם יש היזק יותר גדול בכניסתם של אותם גוים כשהסוחרים באים לקנות סחורה של טבאק וחשיש ידוע שהם משתגעים על בני החצר ומפריעים את שלוות הדיירים הכולל נשים וילדים. כל אורח החיים הייתה מתקיימת בחצרות האלו כולל בישול וכיבוס ורחיצה. כל הסוחרים שבאים לסחור בסחורה הם גוים בעלי תפקידים רמים ובעלי שררה. הם נוטים להשתגע כשהם נכנסים לחצר ולבתי החצר הסוחרים מבקשים לחם או רטבים וגחלות להבעיר את הטבאק ואת החשיש ולשאוף. הם גונבים וחוטפים כל הבא ליד ודיירי החצר לא יכולים להעיז לבקש מהם להתנהג כשורה הרב יעקב בן יקותיאל בירדוגו פסק שהשכנים יכולים לעקב את ביצוע העסקה .לפני שר' מסעוד בן חיים יכל לקנות את הנכסים שו"ת שופריה דיעקב חלק ב (חו"מ) סימן כח שופריה דיעקב רבי יעקב בן יקותיאל בירדוגו נולד בשנת ה"א תקמ"ו (1786), וחי בעיר מכנאס שבמרוקו. הוא היה בן למשפחת רבנים, ונמנה בין גדולי רבני מרוקו בדורו. חיבר ספרים בהלכה, בפרשנות המקרא, בתלמוד ואף חיבר שירה. שני חלקים מקבצי תשובותיו נדפסו בשני כרכי הספר שופריה דיעקב. שני חלקים .אחרים נותרו בכתב יד. הוא נפטר בשנת ה"א תר"ג 1843 על מי נופל אחריות אחרי שהכובש הצרפתי שרף את החשיש של בעלי רשיון ?למכירת חשיש בספרו ישמח לבב רבי ישועה שמעון חיים עובדיה מצטט מספר הלכה למשה ודן בענייניו. בשנת תרס"ב (1912) צרפת היה הכח השולט במרוקו. תחת לחץ צרפתי שדאגו לתעשיות הטבאק והסיבים המתחרות עם הקנבוס הוציאו את הקנבוס מן החוק. עד לחרם של מוצרי קנבוס מלכי מרוקו נהגו למכור רשיון מונופול למקומות וזמנים קצובים. בסוף התקופה אחרים יכלו לזכות במכרז על הרשיון. הזוכים החדשים, בדרך כלל, קנו את כל החשיש שנשאר בידיהם של הזוכים הקודמים. לפני שהמלך החרים ושרף את כל הסחורה בעלי הרשיון הקודם היו עושים עסקה למכור את הסחורה שנשאר לזכיין החדש. אלא שבדיוק אם תום הרשיון המלך שרף את כל הסחורה כשהוא עוד יושב ברשותו של הזכיין .הראשון שני הזכיינים באו לבית הדין שיחליטו מי משלם את ההפסד. להלכה פסקו .שההפסד על הראשון שו"ת ישמח לבב לקט תשובות סימן ח ישמח לבב ר' ישועה שמעון חיים (ישמ"ח) עובדיה נולד בשנת תרל"ב (1872) בעיר צפרו שבמרוקו למשפחה של רבנים. למד אצל רבני עירו ושימש בה ברבנות, ולאחר שנים מונה כרבה של העיר. ר' ישמ"ח עובדיה נחשב בין גדולי הפוסקים במרוקו בדור הקודם. ספר השו"ת 'ישמח לבב' הוא לקט מתשובותיו, מסודר לפי חלקי השו"ע. הספר נערך ונדפס בידי בנו וממלא מקומו ברבנות צפרו ר' דוד עובדיה בג'רבה בשנת תשי"ב (1952), אך המחבר לא זכה לראותו כי נפטר זמן קצר לפני שיצא לאור. מהדורה חדשה ומתוקנת של 'ישמח לבב' עם תשובות נוספות נדפסה בידי נכדי המחבר בירושלים תשנ"ד לקט מתוך 723 מקורות חז"ל הדנים על הקנבוס מריחואנה :בנוסף לדיונים על הקנבוס שדברנו עליהם יש עוד הרבה מקורות 723 תוצאות על "קנבוס" בפרוייקט השו"ת הנה לקט של התוצאות .1 משנה מסכת כלאים פרק ב משנה ה היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכן תלתן שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש אם נכש או כיסח :אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד .2 ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלאים פרק ב משנה ה קנבוס או לוף - שמינים הללו אין התלעה וחרישה מועלת בהן, לפי שמתקיימים :בארץ שלשה שנים ואינן מתליעין .3 משנה מסכת כלאים פרק ה משנה ח המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין הארוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם הקנבס רבי טרפון אומר אינו כלאים וחכמים אומרים כלאים והקינרס כלאים :בכרם .4 ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלאים פרק ה משנה ח :קנבוס - קנאפ"ו בלע"ז ובערבי קינ"ב .5 משנה מסכת כלאים פרק ט משנה א אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואינו מטמא בנגעים אלא צמר פשתים אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה :למחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה .6 ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלאים פרק ט משנה א :וכן פשתן וקנבוס - שנתערבו והרוב מן הקנבוס מותר להביא צמר ולערב עמהם .7 משנה מסכת כלאים פרק ט משנה ז הברסין והברדסין והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן :בקנבוס ומנעל של זרד אין בו משום כלאים .8 ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלאים פרק ט משנה ז שחזקתו מן הקנבוס - משנה זו נשנית בראשונה בזמן שלא היה הפשתן מצוי בכל מקום, אבל בזמן הזה שהפשתן מצוי בכ"מ כולם צריכים בדיקה הלכך הלוקח :בגדים תפורים מן הנכרי בזמן הזה לא ילבש עד שיבדוק יפה .9 משנה מסכת נגעים פרק יא משנה ב צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים אם רוב מן הרחלים מיטמאים בנגעים מחצה למחצה מיטמאין בנגעים וכן :הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה .10 תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק ט :שש זה מפשתן הביאה מן הקנבוס פסולה .11 תלמוד בבלי מסכת מנחות דף טו עמוד ב התם קנבוס ולוף אסרה תורה, דתנן: היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף - לא יהא זורע על גביהם .12 רש"י מסכת מנחות דף טו עמוד ב קנבוס - קנבא .13 ר' עובדיה מברטנורא מסכת שבת פרק ב משנה ג אלא פשתן - דאקרי עץ כדכתיב (יהושע ב) ותטמנם בפשתי העץ, ואפ"ה מדליקין בפתילה שעושין ממנו. וקנבוס וצמר גפן לאו יוצאין מן העץ נינהו, אלא מיני זרע הן הילכך מדליקין בהן. ופשתן נמי מין זרע הוא ולא איצטריך לרבוייה אלא משום דאקרי עץ דכתיב ותטמנם בפשתי העץ: .14 תוספות מסכת שבת דף כז עמוד ב כל היוצא מן העץ אין מדליקין - פי' בקונטרס לעיל כגון בקנבוס וצמר גפן ואין נראה לר"ת דא"כ יהא אסור להדליק בו ומעשים בכל יום שמדליקין בצמר גפן וגם טוב מאד לפתילה ואור"י ודאי מותר להדליק בקנבוס וצמר גפן דאינם יוצאים מן העץ אלא זרע הוא כדאמרי' במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים כו' ופשתן נמי מין זרע כמו קנבוס אלא דאיצטריך במתני' למשרי פשתן משום דאיקרי עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכמו עץ הדעת למ"ד חטה היתה וקרי לה עץ אע"פ שאינה עץ ועוד דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מ: ושם) כל היכא דאי שקלת לפירא ולא הדר אילנא ומפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ ופשתן וקנבוס וצמר גפן אי שקלת לפירא היינו הזרע לא הדר אילנא ומפיק .הלכך לאו יוצא מן העץ נינהו .15 חידושי הרשב"א מסכת חולין דף ו עמוד ב מגבינת הנכרים וכן פת אצל מי שנחשד לאכול פת של בע"ב דנכרי וכן נותנין לו גבינה לבשל לו תבשיל ואינו חושש שמא יחליפנו, ונראה שג"כ מותר לתת לחייטים ישראלים חוטין של קנבוס ואינו חושש שמא יחליפנו בשל פשתים אע"פ שחשוד לתפור בגדיו בפשתים, אלא שיש להתישב בדבר לפי שיש בו כדי להחמיר מפני שיש טורח בתפירת קנבוס מתפירת פשתים ומאחר שקל איסורו בעיניו שמא כדי להקל טרחו מחליפו לו וכמו שאמרו במשנה (דמאי פ"ב מ"ב) ר' יהודה אומר המתארח אצל עם הארץ נאמן א"ל על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על אחרים וכאן אע"פ שאינו חשוד להחליף מחמת חליפיו מ"מ מחמת טורחו הוא מחליף ותופר, ומ"מ אסור לו לתפור בחוטי קנבוס .16 אגדת בראשית (בובר) פרק כ ד"ה [א] כי הנה ד"א כי הנה היום בא בוער כתנור. א"ה אומרי' גיהנם של ישראל וג"ע שלהם, וישראל אומרים גיהנם של א"ה וג"ע שלנו, משל לשני' שהיו מוכרין אחד מהן מוכר פשתן, ואחד מהן אמינא"טון (פי' קנבוס), זה שהיה מוכר פשתן אמר אמינא"טון שלי, וזה אומר שלי הוא, אמר להן בעל הסחורה את אומר אמינא"טון שלי וזה אומר אמינא"טון שלי, הרי אש לפניכם הוא בודק איזה ,פשתן ואיזה אמינא"טון, כך אמרו א"ה גן עדן שלנו וגיהנם של ישראל וישראל אומרים לאו, אמר הקב"ה הרי אש לפניכם, לכו באור אשכם זה (ישעי' נ יא), והאש בידך, וכן ישעיה אומר והיה החסון לנעורת (ישעי' א לא), זה סנחריב. ופועלו לניצוץ (שם שם /ישעיהו א' ל"א/), זה חזקיהו. ובערו 'שניהם יחדו (שם שם /ישעי' א'/), נדבקו הפשתן נשרף, שנאמר והיו עמי משרפות סיד (שם /ישעיהו/ לג יב). אמינטון לא נשרף. שנאמר כי תלך במו אש .לא תכוה ולהבה לא תבער בך - שם /ישעיהו/ מג ב .17 ספר הלכות גדולות סימן ז - הלכות שבת פרק שישה עשר עמוד קכז בואו והצילו עמי. תנו רבנן, לובש ומוציא ופושט, וחוזר ולובש ומוציא ופושט, אפילו כל היום כולו, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר שמונה עשר כלי, ואילו הן שמונה עשר כלי, מקטורן אונקלי ופונדא קנבוס של פשתן וחלוק אפליון ומעפורת ושני ספרקין ושני מנעלין ושני אנפלאות ושני .פרגודין וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו .18 תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן סב צמר ופשתים דוקא צמר אילים דגמרי' לה מציצית אבל מידי אחרינא לא והרב ברג'לוני ז"ל כתב לית לן להדורי אדאורייתא ודרבנן אלא למילף ולמידע הי דאורייתא והי דרבנן אבל לענין איסורא כולה אסירי וכדאמרינן בכמה דוכתי כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה כי אין התורה מפורשת אלא במה שפירשו רז"ל וכדגרסינן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' וכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל הילכך אסור לתפור שום בגד של צמר בחוטי פשתן ושום בגד פשתן בחוטי צמר ולא לחבר שום בגד צמר בצמר עצמו אלא במינו אא"כ מחברו בקנבוס או במשי וכדתנן בכלאים אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים וכ"ש נמי לחבר שום מלבוש של פשתים בצמר ולא לעשות ערדילים לזה כגון חוליא הקרוי אטר"ש ואפי' לתפרן במשי והוה ליה כשתי תכיפות דהויין להו חבור 'מפני שהתכיפה במחט הויין תכיפה ואפי' היא ממשי הפשתן והצמר להיותן ב :תכיפות הילכך אסור מכל פנים .19 רא"ש מסכת שבת פרק ב סימן א של קנבוס שהשמן פסול והפתילה פסולה כדתנן כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן אלמא פשתן איקרי עץ קנבוס דומה לו ולא שרי אלא פשתן ונראה לרבינו תם שאין לפרש כן אלא פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין וקנבוס מותר להדליק בו דלאו יוצא מן העץ הוא אלא מין זרע הוא כדאמרינן במנחות ראה [דף טו ב] קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ופשתן נמי בכלל זרעים הוא אלא דאיצטריכא למיתני פשתן משום דאיקרי עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכן איכא מ"ד עץ שאכל אדם הראשון פשתן היה. ועוד הביא ראיה רבינו תם דלאו עץ הוא מדאמר פ' כיצד מברכין (דף מ ב) כל היכא דשקלת לפירא ולא הדר אילנא וקמפיק פירא לא מברכינן עליה בורא פרי העץ וקנבוס ופשתן אי שקלת לפירא דהיינו הזרע לא הדר אילנא ומפיק ומטעם זה נמי יש להכשיר צמר גפן דלאו עץ הוא דאי שקלת לפירא לא הדר מפיק אילנא ודלא כפירוש רש"י שפירש לקמן במתני' [דף כז ב] כל היוצא מן העץ קנבוס וצמר גפן. והכי איתא בתשובת הגאונים ולענין צמר גפן ששאלתם אם מותר להדליק בו בשבת או אסור אם יוצא מן הפרי הוא או מן העץ הכין חזינא שמותר להדליק בו שאינו ממיני העץ שאין לך פסול פתילות אלא מה שמנו חכמים במשנה קמייתא דבמה מדליקין והוי יודע שהרבה מדליקין בו ואין לך מי שמדליק בפתילת האידן או בירוקה שעל פני המים. ויותר על זה שלא מצינו אדם בשתי ישיבות שנמנע ממנו ואין בו איסור כל עיקר והרי קנבוס שהוא קשה מצמר גפן ואינו אלא .פרי האדמה ומותר להדליק בו .20 הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ציצית סימן יא ולפ"ז יראה דטלית של צמר שנקרעה תוך שלש מותר לתפור האידנא דאין דרך לתפור בחוטין של צמר אלא בחוטי קנבוס ואינם ראויים לציצית ורב עמרם .פירש חוץ לשלש יתפור כיון דאית ביה שלש על שלש אית ביה תורת בגד .21 רא"ש מסכת נידה הלכות כלאי בגדים סימן ד ד תנן בפרק בתרא דכלאים אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים כדכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו צמר הוא צמר רחלים ואילים ולא צמר גמלים וארנבים. ובירושלמי דריש לה מקרא דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים. וכן פשתים דוקא שאין לו שם לווי אבל לא פשתים :שלם. ולא פשתים קנבוס. פירוש מיני פשתים הן הנקראים כך .22 רא"ש מסכת נידה הלכות כלאי בגדים סימן יב יב הברסין והברדסין והדולמטקיון ומנעל הפינון לא ילבוש עד שיבדוק. רבי .יוסי אומר הבאין ממדינת הים אין צריכין בדיקה מפני שחזקתן של קנבוס מנעל של זהב אין בו משום כלאים ברסין וברדסין הן גלופקרין שמכסין בהן את המטות אלא שאלו דקין ואלו עבין. דולמטקיון מעפורת. מנעל הפינון עשוי כמין מנעל מפסולת הצמר. עד שיבדוק שמא פשתן מעורב בהן. ממדינת הים אין צריכים בדיקה ירושלמי הדא דתימא בראשונה שלא היה פשתן מצוי בכל מדינות אבל עתה שהפשתן מצוי בכל מקום צריך בדיקה. והאידנא הפשתן מצוי בכל מדינות הילכך בגדים הנקחין מן העובד כוכבים צריך [להתיר תפירתן] .ולתופרן בקנבוס .23 רא"ש מסכת נידה הלכות כלאי בגדים סימן טו ומיהו התם שרי טפי דאיכא שתי הפסקות בין הפשתן והצמר. חוט הפשתן מחובר לעור ועור לבגד על ידי חוט של תפירה וההיא של תוספתא דאסרה חלוק של צמר גמלים וארג בו חוט של צמר (בצד זה) וחוט של פשתן מיירי כשחוט של פשתן ושל צמר זה אצל זה. והרמב"ם ז"ל כתב (פ"י מהלכות כלאים) אם קשר גדיל של צמר בגדיל של פשתן אסור אע"פ שהרצועה באמצע ותלה הטעם לפי שקושר שני ראשים ביחד כשהוא חוגר וכן כתב העושה בגד מצמר גמלים או צמר ארנבים או קנבוס וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה הרי זה אסור משום :כלאים .24 רש"י מסכת שבת דף כו עמוד א יוצא מן העץ - כמו קנבוס וצמר גפן .25 רש"י מסכת שבת דף קט עמוד ב - עניין האזוב ...ובהן שלשה גבעולין - בכל קלח שלשה גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס .26 רש"י מסכת עירובין דף צב עמוד ב מאי טעמא - קנבוס ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן אסירי, הך דלא עבד ,איסורא - לא קנסו רבנן, הכי נמי, הואיל וכשזרע את הגדולה - בהיתר זרעה .אפילו שתיהם שלו ליכא למקנסיה, וכל שכן אם קטנה של אחרים, וגפנים שלה קדמו .27 תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כז עמוד ב .אמר רב פפא: והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא .28 רש"י מסכת מועד קטן דף כז עמוד ב .צרדא - קנבוס .29 שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יו"ד) סימן קיא מוכח מזה דתכריכי צרדא היה בבבל מנהג קדמון, ואפשר דנהגו כן מתחלה .מפני מחטטי שכבי, ואח"כ שבטלו מחטטי שכבי חזרו לכלי פשתן .30 שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן קלד שהרי חזינן שאף בימי חז"ל היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו משום שהיו מתביישין העניים לקבור בכלים זולים כמפורש בכתובות דף ח' ע"ב ובמו"ק דף כ"ז ע"ב ומצד זה עשה ר"ג תקנה ונהג גם בעצמו ליקבר בכלי פשתן ,שהיו זולים ואר"פ שנהוג עלמא אח"כ עוד ביותר פחותין בצרדא בר זוזא .31 תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נא עמוד ב תנו רבנן: הנושא והנותן באמנה - הרי זה לא יחשב את הרע באמנה ואת היפה בשוה, אלא: או זה וזה באמנה, או זה וזה בשוה. ונותן לו שכר כתף, שכר גמל, שכר פונדק. שכר עצמו אינו נוטל, שכבר נתן לו שכרו משלם. - שכרו .משלם מהיכא קא יהיב ליה? - אמר רב פפא: בצדרויי, דיהבי ארבע למאה .32 רש"י מסכת בבא מציעא דף נא עמוד ב .בצדרויי - מוכרי בגדי קנבוס, ששכר קצוב להם ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתן .33 תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ס עמוד ב .רבא שרא למידק צרדי .34 רש"י מסכת בבא מציעא דף ס עמוד ב .למידק צרדי - להדק בגדי קנבוס במקבות עץ, שיראה חוטן דק .35 ספר מהרי"ל (מנהגים) ליקוטים ד"ה [כד] אמר כד - אמר: התופר בגדיו דצמר אל יתפור בחוטי קנבוס לבן רק בחוטין צבועים .שלא יחשדוהו הרואים משום כלאים דסבורים חוטי פשתן הם .36 לקט יושר חלק ב (יו"ד) עמוד סא ענין א .והיה זהיר לתן חוטין של קנבוס לתפור המנעלין של לבד שקו' ויל"ץ שו"ך ,ועל בגדי קנבוס שקונין בחזקת קנבוס כבר הגידו לו שמהר"ף ז"ל התיר .37 רמב"ם הלכות כלאים פרק ב הלכה יב שדה שהיתה זרועה וקצר הזרע ונשארו העיקרין בארץ אף ע"פ שאין מוציאין צמח .אלא אחר כמה שנים לא יהיה זורע באותה שדה מן אחר עד שיעקר העיקרין /השגת הראב"ד/ שדה שהיתה זרועה וקצר הזרע ונשארו העיקרים בארץ אע"פ שאין מוציאין צמח אלא לאחר כמה שנים לא יהיה זורע באותה שדה מן אחר עד שיעקור העיקרין. א"א זו לא מצאתי שרש ועיקר לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי אבל במשנה אמרו שדה שהיתה זרועה קנבוס ולוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאין עושים אלא לשלש שנים וזה הענין אינו מדבר בזרוע וקצור אלא בשזרען ולא צמחו שלא יחשב עליהן שהתליעו אלא פעמים שהן שוהין זמן .גדול תחת הארץ משנה לשנה ומצמיחים .38 רמב"ם הלכות כלים פרק א הלכה יא כל שהוא ארוג בין מצמר ופשתים בין מקנבוס או ממשי או משאר דברים הגדלים .ביבשה הוא הנקרא בגד לעניין טומאה והלבדים כבגדים לכל דבר .39 שו"ת הרי"ד סימן סא טלית של קנבוס וסדין בציצית אם חייב בציצית .40 שו"ת תשב"ץ חלק א סימן נא .'עוד לקסנטינא להחכם רבי מימון נ"גאר יצ"ו על ענין רגל הקוף הנז על אודות רגל הקו"ף. רוח על פני יחלוף. יצא מגוה וישלוף. ברעם גבורותיו חגים ינקוף. מרעיש הספים והמשקוף. ואחר הרעש אש לשרוף. פורח באויר כל עוף. סיגים בכור לצרוף. ואחר האש כקול מים רבים נחלים לשטוף. ביום סגריר הבית ידלוף. ישבר מצבות מזבחות יערוף. וארא דמות אדם כאריה יכסוף לטרוף. בצד וכתף יהדוף. אף הוא כחתף הן יחתוף. במסתר יארוב לחטוף. כדור יצנפני צנוף. כאגמון ראשי לכוף. וראש יניקותי יקטוף. חטה וכוסמת נוכה .קנבוס ולוף .41 שו"ת מהר"י בן לב חלק ג סימן צח ד"ה תשובה עיקרא אמר' שהילדה ההיא מיד יהודי אחד לקחה להניקה ולא עוד אלא שתאמר בפירוש שהיהודי אמר לה שמן העבריות היא אפילו הכי אמרינן שלהשביחה מקח' אמרה הכי וכמו שכתב הרא"ש על גוי שמסיח לפי תומו ואומר שמוכר קנבוס דלא מהימנינן ליה דלהשבית מקחו אומר כך כי הוא ידוע לכל הגוים שחייטי ישראל מחזירים אחר הקנבוס מהר"י בן לב רבי יוסף בן דוד אבן לב נולד במונסטר שבתורכיה (כיום יוגוסלביה) בשנת ה"א רס"ה (1505), עבר לשאלוניקי בשנת ה"א רצ"ד (1534) ושם כיהן כרב וכדיין. לאחר סכסוכים עם אנשי האוליגרכיה של הקהילה, עבר לקושטא ושם היה לראש הישיבה, בישיבתה המפורסמת של דונה גרציה מנדס. הוא נחשב לגדול בדורו, ותשובותיו משמשות תקדים מכריע אצל פוסקי ההלכה. הוא נפטר בשנת .ה"א ש"מ - 1580 .42 שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן נו ד"ה ומה שחלם משא"כ בנאמנות זה שהוא ספק רחוק, חדא דניחוש לאחלופי, ועוד שהפשתן דמיו יקרין מן הקנבוס .43 שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן פג הנה כ' יעקב מקהלתו מביא לכאן קנבס בכל עידן עדני' עם הכשר מניה דמר ומי יהרהר אחריו בודאי בלי פקפוק הוא חזי מאן מסהיד ביה. אמנם ישיחו יושבי שער שאמרו שכתב יעקב מוסר לגוים בעלי מלאכות טוי' פשתן ומחליפין, גם על 'כ' יעקב אומרים שהוא אינו בשל ומבושל כל צרכו כ"א צלי קדר בכן למען ה יחקור מר היטב היטב לג"ש בכל מכל שלא יצא ח"ו מכשל' הזאת ועל מעכ"ת קסמכינא שיתן השגחה פרטיות ותמו דברי אוהב מחו' דש"ח ה"ק יחזקאל מבית קאצנעלפוגן בק"ק אה"ו. תשובה התצ"ב לפ"ק. שלו' רב לרב טב ה"ה אדוני .מחו' הרב המופלג הישיש כו' כמוהר"ר יחזקאל נר"ו אותותו הלא ראינו על אודות הקנבוס. ואין אתנו יודע עד מה דעתיה דמר למאי ניחוש לה. דהרי ידוע לכל שהפשתן כפלים ביוקר מהקנבוס. ומי .44 שו"ת חתם סופר חלק ג (אה"ע א) סימן סו במותב בי תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר"ר יוסף ב"ה נתן גיסו של הר"ר שלום הנאבד ואמר לנו בת"ע =בתורת עדות= איך בעת שנפל הדליקה בשכונת 'הבית אשר דר בו גיסו הנ"ל אץ בבהלה לבית גיסו למען הציל הקנבוס שהי מונח בבית גיסו שהי' שלו בשותפות עם גיסו הנ"ל והצילו הקנבוס הוא וגיסו בסיועת מרחמוהי וגם כל כלי בית גיסו הוציאו לא נגרע דבר מאשר לו ומחמת המהומ' לא שם לבו באשר הלך גיסו מאתו והוא הי' ירא לעזוב הקנבוס לבדו במקום שהצלוהו שם מחמת ניצוצי אש אשר נשא הרוח למרחוק וחשש שלא תאחוז בקנבוס וישב שם אצל הקנבוס עם שני כלים מלא מים שהעמיד שם ויהי אחר חצי שעה כאשר ראה שגיסו לא חזר אליו הי' לבו נוקפו עליו מ"מ הי' עצר מלכת כה וכה לדעת את שלום גיסו שוב כמו חצי שעה מחכה אולי יבא וכאשר ראה כי לא יסף שוב אליו עוד כל משך שבתו שם לא הי' מעצור ברוחו עוד לשבת שם ונחפז ללכת אנה ואנה וכל איש אשר פגע בכ"מ עברו שאל הראיתם את גיסי הר"ר שלום ואין עונה דבר כי אם לא ידענו ויהי בערב אמר לאחד מאוהביו לבי מהסס בקרבי כי גיסי נשרף ח"ו כי אין רואה אשר יאמר עליו כי הוא זה אשר רואהו מעת פרידתו ממני ויענהו האיש למה תדבר כדברים האלה בודאי הוא עצור באחת המקומות מפני המהומה ויהי בלילה כמו שעה עשירית מחצות היום ואילך כאשר לא ראהו עדיין ולא שמע ממנו חזר שוב אל האיש הנזכר ויאמר אליו נשלחה נא אנשים נכרים אולי יוכלו ללכת אל תוך הבית אשר דר בו גיסו הנ"ל כי כבר נשרף הגג שעל הבית ויבקשהו בתוך הבית אולי ימצאוהו ונתרצה האיש לקולו ושלחו נכרי' ללכת שמה אבל לא יוכלו לגשת אל הבית עדיין מחמת מדורת העצים והקני' אשר בערה לפני הבית ממה שנפל מן הגג והמתין עוד במר לבו נאנח ועצב כמו עד שעה אחת אחר חצות הלילה אשר שקט אש התבערה הלכו אל תוך הבית ומצאו בו עצמות שרופים בחדר לפנים מחדר אשר הי' דר בו יהודי אחר .45 שו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"ג סימן קיד ד"ה /במקור נמצאים החוטין אייזין גארן אם יש בהם חשש פשתים ואומרים בשם כי נתוודע להם שהם פשתים והנה מה שאומרים שנתוודע להם שהמה פשתים זה בודאי אינו שהרי עפ"י ניסיון המבואר בש"ע יו"ד ס' ש"ב בהגה"ה ס' ב' שיש לעמוד על הדבר אם היא חוטי קנבוס או פשתן שחוטי פשתן כשהוא מדליק כבה מהר וקנבוס .46 שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אלעזר הלוי אייבשיץ נ"י אבד"ק סטערדין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבגלילותיכם נהגו לאכול שמן היוצא מגרעינין הנקראים ראפס או רזעפאק ובתחלה טוחנין הגרעינין בריחים שלהם ונעשין כקמח גס ועב ואחר כך נותנים הקמח לתוך כלי ברזל עגול ומסבבין הכלי עם הקמח על האש עד שהקמח נעשה רותח וקלי כמו קאווע /קפה/ קלוי ואחר כך נותנים הקמח תחת מכבש ברזל והשמן יוצא. וקודם פסח מנקרין הריחים ושאר כלים וכמה רבנים מפקפקין שמדברי הד"מ ורמ"א /או"ח/ סימן תנ"ג משמע שאין היתר רק להדליק שמן מקטניות אבל באכילה אסור ויען כי הוא שעה"ד ומניעת שמחת יו"ט כי עיקר מאכלם בכל הגליל רק השמן הזה כי שומן הוא ביוקר גדול וכמה רבנים הנהיגו היתר לכן יצא רו"מ לחפש צדדי היתר. דדוקא בדבר שעושין ממנו טיבול לאכילה או מעשה קדרה הוא בכלל גזירת קטניות דאתי לאחלופי אבל מין הראפס אינו עומד לשום מאכל ולא לשום טיבול רק לצורך השמן לכ"ע אינו בכלל הגזירה ומותר באכילה. ואף דבתה"ד סימן קי"ג מבואר דגם שמן זרע שומשמין וקנבוס מותר להדלקה ומשמע דלאכילה אסור שם מיירי בנפל מים על הקטניות והזרעים מפני שלותתין אותם וכדומה בזה איכא גזירת קטניות וכ"ה בש"ע הרב סימן תנ"ג ס"ה דאפי' במיני קטניות לא נהגו אלא 'איסור אכילה אם נפלו עליהם מים שכיוצא בהם בחמשה מיני דגן אסור וכו עכ"ל אבל בלא נפל עליהם מים דגם .47 שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יו"ד) סימן קיא איתא בצל"ח לברכות י"ח ע"ב להמאמר שאני קבורה במחצלת של קנים דלכך 'התכריכין הם של פשתן הכלים ונרקבין מהרה שלא יעכבו רקיבת הגוף, וע' סי שנ"ב ובאחרונים שם. וע' מ"ק כ"ז ע"ב בצרדא בר זוזי ופי' המפרש: קנבוס .וכן פירש"י בכתובות ח' ע"ב, וע' ערוך ערך צדרא .48 שו"ת דעת כהן (עניני יו"ד) סימן צט ד"ה ע"ד שאלתו ע"ד שאלתו אם מותר לעשות מקוה של בד קנבוס, שהמים אינם עוברים בו, ורוצה לומר שאין זה נחשב כלי. הנה אנן קיי"ל, שכלי קבול מכל מקום הוא נחשב כלי, ומקבל טומאה ג"כ, ומשנה שלימה היא בפי"ז דכלים מט"ו: העושה כלי .קיבול מכל מקום טמא .49 שו"ת אורח משפט או"ח סימן קיב ד"ה מכתבם הנכבד לטרוח ולבאר שענין החימוץ שיש בזה לפי המנהג בשמן של שומשמין ושל קנבוס .50 שו"ת ישמח לבב חלק או"ח סימן ח ד"ה וזאת להודיע וזאת להודיע בדרך אגב שמקדמת דנא היו נזהרים שלא לסתום הנקב שממנו נשפכים מימי המקוה לחוץ רק בגולם עץ מחופה בצמר הקנבוס .51 בית יוסף יורה דעה סימן שב פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן :ב - אם מותר לתת לחייטי ישראל החשודים חוטי קנבוס ולא חיישינן לחלופי .52 שו"ת משפטי עוזיאל כרך א - או"ח סימן יז וכן מוכח מדברי התה"ד סי' קי"ג שלא התיר השמנים של זרע פשתן וקנבוס ושומשמין אלא בשהיה והנאה אבל לא בשתיה, והיינו משום דבאסור חמץ אפילו השותה חייב כרת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל כל האוכל כזית חמץ בפסח חייב כרת וכו' אחד האוכל ואחד הממחה - ה' חמץ ומצה פ"א .53 שו"ת שרידי אש חלק ב סימן כב ועוד עלי להעיר על מה שהביא בדעת תורה סי' פ"ד ס"ק קס"ג בשם שו"ת משיב דבר להתיר בזרע קנבוס שעושין מהן שמן והפסולת המרוסקין שנשאר יש אוכלין אותן ובזרע קנבוס יש תולעים, [עמוד ת] וכתב על זה, שהשמן ודאי מותר כמ"ש בצמח צדק סי' נ"א לענין עשיית היי"ש מפירות מתולעים, וממילא מותר .גם הפסולת שהרי אינו מתכוין לבטל האיסור .54 שו"ת אגרות משה חלק או"ח ה סימן כ אבל על הבחורים דבישיבה אין להקפיד בזה מפני הקושי דהחום. אבל לכה"פ ,שילבשו בגד ד' כנפות כשיעור ממינים אחרים, כמו צמר גפן וקנבוס וכדומה שהם בגדים דקים ביותר. אבל לא מאלו שנעשו מניילאן ורייען וכדומה, כי 'לע"ד הם פטורין מציצית, עיין במה שכתבתי באג"מ או"ח ח"ב סימן א .55 שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ז ומה שכתבת, כי שמעת שנוהגין בנרבונ*ה שלא להתיר התפירה, תפירת בגדים הנקנים מן הא"י, ואינך יודע על מה הם סומכין. דע, כי דבר זה תלוי בחלוק המקומות; יש מקום שאין נמצא בו רק קנבוס, ואותו המקום אין צריך להתיר התפירה. אבל במקומות הללו הרוב הוא הפשתן, וצריך להתיר התפירה ולתפרם בקנבוס. ומה ששאלת, אם א"י =אינו יהודי= מסיח לפי תומו אומר: זה שאני מוכר הוא תפור בקנבוס; אני רגיל תמיד להורות שאין להאמינו. כי הוא ידוע לכל הא"י דחייטי ישראל מחזרין על הכפרים לקנות מהם מטוה של קנבוס לתפור =בו, כי אינו מצוי כמו הפשתן, הלכך איכא למיחש דא"י =דאינו יהודי .להשביח מקחו הוא אומר שהוא קנבוס, ולא מהימנינן ליה :מאת ישעיהו (סטיב) גינדי ת"ד 192, ירושלים steve@gindi.co.il 029991554 054572366  |
אתר הרגאיי שלנו |
 |
קבוצת המחירון |
 |
| מעדכנים בטוויטר |
 |